פגישה במנזר

שריד לציור קיר נוצרי במנזר של טנייץ'. המנזר מספר את סיפורה של פולין הקתולית, וזהו סיפור מעניין וארוך.

זו הפעם הראשונה בה אני מגיע אל תחנת הרכבת בקרקוב וממתין לי שם נזיר נוצרי בגלימה שחורה וברדס. זה האח מתי מהמנזר הבנדיקטני של טנייץ', אחד המנזרים העתיקים בפולין (הוקם ב 1040). ההיסטוריה המרתקת של פולין השפיעה גם על המנזר והיו תקופות בהן הוא לא שימש כבית לקהילה של נזירים, אבל לאחר מלחמת העולם השנייה וחזרתה של פולין למשפחת האומות הנזירים חזרו אל ביתם שבטנייץ'.

האח מתי למד עברית בירושלים מתוך תקווה שיוכל להראות את המנזר ואת פולין לתיירים ישראלים.

במונית מסביר לי האח מתי שבנדיקטוס מנורסיה (480-547) ייסד את המסדר אחרי שלא אהב את החיים ברומא של זמנו ורצה לחיות את החיים הקהילתיים שלהם הטיף ישו. כדי לסייע לאחרים לעשות כן הוא כתב את תקנון המסדר הבנדיקטני (הסעיף האחרון שבו אומר שהתקנון לא מכיל את התשובות לכל מצב אפשרי) שכיום מתי ושלושים ותשעה נזירים אחרים חיים את חייהם לפיו.

אחד מחדרי השיחה והמפגש של המנזר.

הודות למתי יכולתי לראות חלקים מהמנזר שבדרך כלל לא פתוחים למבקרים כמו חלל ההתבודדות של הנזירים וחדר ההסבה. למרות שמרבית הנזירים באמת לובשים גלימות יצא לנו לראות נזיר חוזר מרכיבה ספורטיבית על אופניים ונזיר שנהג ברכב לבוש על אזרחי. עושה רושם שחלק מהשינויים שהכנסייה עוברת כוללים יחס נינוח יותר כלפי מושג הנזיר. הכנסייה ביטלה את אינדקס הספרים האסורים וניתן לטעון שהנזירים אפילו חייבים לקרוא מעט ספרות חילונית כדי להבין את העולם המודרני ואת חיי תושביו. למרות שהנזירים נשבעים לגור במנזר אחד עד סוף ימיהם (בניגוד למסדרים אחרים שיכולים להעביר נזיר ממקום אל מקום) יש להם שלושים ימי חופשה בשנה בהם הם יכולים לצאת מן המנזר ולבקר את משפחתם או לצאת לנופש. התמהיל של קודש וחול מאפיין את החיים הבנדיקטינים. בשעת הסעודה אוכלים בדממה ומקשיבים להרצאה מהרמקולים, אולם לאחר הסעודה אפשר לפטפט בנחת על קפה ועוגה עם הנזירים האחרים.

היה מפתיע לגלות שהנזירים אינם קשישים ומתי מדווח שהבחירה בחיי הנזיר נעשתהמעט יותר נפוצה בזמן האחרון. לתומי, חשבתי שכל הנזירים גדלו מילדות בתחושה שזה הייעוד שלהם. האח ירוסלב מסביר לי שבמקרה שלו זה היה אחרת לגמרי. "זה היה רגע של הבנה", הוא אומר, "בו הבנתי שאלו החיים שאני רוצה לחיות. לאחר הרגע הזה יש מסלול קשה שבו על האדם להתגבר על המכשולים הפנימיים שלו, הקולות שאומרים לו שהוא אינו יכול להגיע לזה." לשולחננו מצטרף אב המנזר קונרד שממלא כהונה קצרה של שנתיים (אב המנזר נבחר בידי קהילת הנזירים לכהונה קצובה) ומזכיר לי שבמנזר הזה שבו אנו יושבים יש מסורת ארוכה של דיאלוג יהודי-קתולי כי המנזר תרגם לפולנית מודרנית את הברית החדשה מיוונית ואת המקרא מעברית וארמית בשנות הששים. כשאני שואל כיצד התאפשר הדבר בשנות הששים של פולין העממית הוא מחייך ומסביר לי שבאותן שנים לכנסיה בפולין היה יותר חופש ביטוי ופעולה מאשר לכנסיה הקתולית במקומות אחרים בגוש המזרחי. למרות שהאחים חייבים לאב קונרד שבועת ציות השיחה קולחת בלבביות וללא גינונים.

מתי מסביר לי על ההיסטוריה של המנזר. על איך הנזירים פותחים את היום בתפילה

קצרה מול שני ציורים, האחד מתאר את בנדיקטוס מקבל נזיר למסדר והשנייה את מותו של בנדיקטוס עצמו. על רצפת האבן חרוטה גולגולת ועצמות שלובות ואזהרה על סופיות החיים. על כך שאנו כאן בעולם הזה לרגע חולף. אולם המנזר עצמו הוא אסופה מרשימה של רגעים חולפים כאלו, שריד מטקסט גותי מראה שכל המסדרון היה בעבר מגילת קלף חיה ופסל עץ מודרני של מריה מחזיקה את ישו מראה איך, לצד המסורת, הקהילה תמיד מנסה לחדש את עצמה.

לתיירים דוברי עברית הקפיצה לטנייץ' בוודאי תתן חוויה ייחודית של פגישה עם אנשים קתולים ופולנים מאוד באופן חברי ושוויוני. הצצה אל לבה הרוחני של פולין, שממשיך לפעום עד ימינו.

לאתר המנזר ראו פה.

(ח.ה)